החלטה בתיק בש"פ 8162/13

           בקשה שלישית להארכת מעצרו של המשיב בתשעים ימים לפי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים), התשנ"ו-1996 (להלן: חוק המעצרים). 

           השתלשלות העניינים פורטה בהרחבה בהחלטתו של השופט שהם בבקשה הראשונה להארכת מעצר לפי סעיף 62 לחוק המעצרים (בש"פ 4159/13 מיום 23.6.2013), ועל כן אקצר בתיאור הדברים.

כתב האישום ומעצר המשיב עד תום ההליכים

1.        ביום 16.9.2012 הוגש נגד המשיב כתב אישום המייחס לו ביצוע שתי עבירות של קשירת קשר לביצוע פשע לפי סעיף 499(א)(1) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: החוק); חמש עשרה עבירות של גניבת כרטיס חיוב וחמש עשרה עבירות של הונאה בכרטיסי חיוב לפי סעיפים 16 ו-17 לחוק כרטיסי חיוב, התשמ"ו-1986; שמונה עבירות של קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות לפי סעיף 415 סיפא לחוק; אחת עשרה עבירות של התחזות לאחר בכוונה להונות לפי סעיף 441 רישא לחוק; ועשר עבירות של ניסיון לקבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות לפי סעיף 415 סיפא לחוק.

           על פי המתואר בכתב האישום ביצעו המשיב ושותפו לכתב האישום המתוקן שורה של מעשי מרמה והונאה באמצעות עסקאות טלפוניות מול בתי עסק שונים, וזאת תוך שימוש בכרטיסי אשראי של אחרים ובפרטיהם האישיים אשר הגיעו לידיהם. שווי העסקאות שבוצעו, או שהיתה כוונה לבצען, עולה כדי 800,000 ש"ח.

2.        בד בבד עם הגשת כתב האישום ביקשה המדינה לעצור את המשיב ושותפיו עד תום ההליכים המתנהלים נגדם. הדיון בבקשה להארכת המעצר נדחה מספר פעמים, תוך שבית משפט השלום מביע אי נחת מהתנהלותו ה"בלתי נסבלת" של בא כוחו דאז של המשיב, ואף נשקלה האפשרות להשית עליו הוצאות אישיות, לאחר שפעם אחר פעם הוא נמנע מלהתייצב לדיונים שנקבעו (החלטות סגנית הנשיא ל' יונג-גפר מיום 28.10.2012 ומיום 29.10.2012). לאחר שבא כוח המשיב דאז לא התייצב גם לדיון שנקבע ליום 12.11.2012, דן בית משפט השלום בבקשה למעצרו של המשיב עד תום ההליכים בלא נוכחות הסניגור. נקבע כי קיימות ראיות לכאורה להוכחת אשמת המשיב, וכן כי מתקיימות עילות מעצר של מסוכנות וחשש לשיבוש הליכי משפט. עוד נקבע כי קיים חשש ממשי שאם ישוחרר המשיב הוא ינצל זאת לשם המשך מעשי ההונאה והגזילה. זאת, בין היתר נוכח עברו הפלילי המכביד הכולל הרשעה בביצוע 144 עבירות מרמה למיניהן, וכן ועונש המאסר המותנה בר ההפעלה אשר ריחף מעליו בעת ביצוע העבירות המיוחסות. על אף האמור, בית המשפט הורה על עריכת תסקיר מעצר בעניינו של המשיב, ודחה את החלטתו הסופית לחודש דצמבר 2012.

           על פי האמור בתסקיר שירות המבחן, ההתרשמות מהמשיב היתה כי דרכי חשיבתו אינן משקפות חרטה והבנה לחומרת המעשים, והוא מקל ראש בחומרתם. עוד נקבע כי קיימת רמת סיכון גבוהה להישנות התנהגות עוברת חוק, וכי המשיב צפוי להתקשות בעמידה בהגבלות של מעצר בית לאורך זמן.

           בתסקיר משלים מיום 13.12.2013, אשר הוגש לאחר ששירות המבחן בחן חלופת מעצר מוצעת בבית הוריו של המשיב, הביע שירות המבחן עמדתו כי אין מדובר בחלופה מתאימה, מאחר שאמו של המשיב אינה דמות סמכותית, אינה חדת אבחנה ואין היא בעלת יכולת להציב גבולות עבור המשיב, ולנוכח המתח בינו לבין אביו.

3.        בשלב זה, בעקבות בקשת בא כוח המשיב להשתחרר מייצוגו, דחה בית המשפט את הדיון למשך כשבועיים ימים, ולאחר שבאת כוחו החדשה הודיעה לבית המשפט כי קיבלה על עצמה את הייצוג, נעתר בית המשפט לבקשתה לדחיית הדיון לשם לימוד החומר.

           במועד הדיון לא התייצבה באת כוח המשיב, אולם נתנה את הסכמתה הטלפונית להמשך מעצרו של המשיב עד להחלטה אחרת, בציינה כי התיק העיקרי נקבע לגישור. בית המשפט נעתר לבקשה, והורה על מעצרו של המשיב עד להחלטה אחרת, מבלי שמצא לנכון לקבוע דיון המשך בתיק.

הארכות המעצר לפי סעיף 62 לחוק המעצרים

4.        משחלפו תשעה חודשים מיום הגשת כתב האישום, הגישה המדינה בקשה ראשונה להאריך את מעצרו של העורר בתשעים יום. בהחלטתו עמד השופט שהם בהרחבה על השתלשלות ההליך, הן בהליכי המעצר הן בתיק העיקרי. בדבריו התייחס השופט שהם לסיבה בעטייה התארך ההליך, באלו המילים:

"אין ספק כי הסיבה להתמשכות ההליכים בעניינו של המשיב נעוצה, רובה ככולה, בהתנהגותם של באי-כוחו של המשיב לאורך ההליך המשפטי בעניינו - החל מהליכי המעצר וכלה בתיק העיקרי. התנהלות זו, אשר תוארה בהרחבה לעיל, היא שהביאה לתוצאה העגומה, לפיה תשעה חודשים לאחר הגשת כתב אישום בתיק, לא נערכה עד כה ולו ישיבת הוכחות אחת, ולא מצאתי ממש בהסבריה של באת-כוח המשיב, עו"ד חן מאירי, בנדון. עוד יש לתמוה על חזרתה של עו"ד מאירי מהצהרתה המפורשת, במסגרת בקשתה לבית-המשפט מיום 26.5.2013, שנועדה להביא לדחיית מועדי ההוכחות שנקבעו, לפיה היא לא תתנגד להארכת מעצרו של מרשה בתשעים ימים נוספים. עו"ד מאירי, לא הבהירה בדיון שנערך לפניי, על שום מה מצאה לחזור בה מהודעה זו, ולהטריח את בית-משפט זה בדיון עקר, בבקשתה של המדינה להאריך את מעצרו של המשיב ב-90 ימים נוספים" (בש"פ 4159/13 הנ"ל, סעיף 17 להחלטה).

           על רקע האמור, ובהתחשב במסוכנות הטמונה במשיב כפי שנקבע על ידי בית משפט השלום, קיבל השופט שהם את בקשת המדינה והורה על מעצרו של המשיב בתשעים יום.

5.        לפי המתואר בבקשת המדינה, גם לאחר החלטתו של השופט שהם המשיכה באת כוח המשיב בשלה ולא התייצבה לדיון ההוכחות שנקבע ליום 9.7.2013, ללא הודעה או בקשה מוקדמת. בהחלטתו מיום 11.7.2013, ולאחר קבלת תגובתה של באת כוח המשיב, השית עליה בית המשפט הוצאות אישיות לטובת אוצר המדינה בסך 4,000 ש"ח. בהמשך לכך הגישה באת כוח המשיב בקשה לעיון חוזר וכן בקשה לשחררה מייצוג המשיב.

           לאחר שבאת כוח המשיב הודיעה לבית המשפט כי המשיב נמצא במגעים עם בא כוחו המקורי אשר ייצג אותו בתחילת התיק ומכיר את פרטיו, ולאחר שהמשיב אישר את הדברים, שוחררה באת כוח המשיב מייצוגו. משחלף הזמן מבלי שהוגשה כל הודעה בעניין הסדרת ייצוגו של המשיב, הגישה המדינה בקשה דחופה למנות למשיב סנגור מטעם הסנגוריה הציבורית. ביום 3.9.2013 הורה בית המשפט על מינוי סנגור ציבורי, ובלית ברירה הורה על דחיית מועד ההוכחות אשר היה קבוע ליום 3.9.2013. בהמשך נקבעו שלושה מועדי הוכחות בין הימים 22.10.2012 ל-25.11.2013.

           בחודש אוקטובר התקיימו שתי ישיבות גישור אשר בסופו של דבר לא נשאו פרי, וביום 13.11.2013 החלה פרשת ההוכחות. נכון לעת הזו קבועים שמונה מועדי הוכחות הצפויים להתקיים בחודשים ינואר-פברואר 2014.

6.        ביני לביני חלפו תשעים ימי המעצר של תקופת הארכת המעצר הראשונה לפי סעיף 62 לחוק המעצרים, והמדינה הגישה בקשה להארכת מעצרו של המשיב בתשעים יום נוספים. בקשת המדינה נדונה בפני השופט מלצר (בש"פ 6122/13 מיום 12.9.2013), ובמהלכה הסכים המשיב להארכת המעצר בתשעים יום נוספים. הסכמת המשיב הותנתה בתנאים הבאים: הצעת חלופת מעצר על ידי המשיב בתוך 21 יום; הגשת תסקיר חלופת מעצר לגבי החלופה המוצעת בתוך 60 יום מיום הצעת החלופה; והגשת התסקיר בפני בית המשפט היה ותתבקש הארכת מעצר נוספת. בהתאם להסכמה זו, הורה השופט מלצר בהחלטתו על הכנת תסקיר נוסף בעניינו של המשיב

           תקופת תשעים הימים השניה עומדת לחלוף, ומכאן הבקשה שלפניי. ביני לביני, הגיש שירות המבחן את התסקיר הנוסף שהוכן בעקבות החלטתו של השופט מלצר.